top of page
_MG_3623.jpg

Baskets Diary
Artist Book, 2018
 

Baskets Diary

Artist Book, 2018

Design: Adi Shafran

Text by: Bar Yerushalmi

On Rocks and Threads

Potsherds, flower petals, fish scales, feathers of a rare bird, or the muscles of a severed human hand. The nineteenth century cataloging obsession filled thick volumes with thousands of illustrations by researchers who set out to classify the world and organize it, giving it a name and a place in the cosmos.

As the main means of visual documentation before the invention of the camera, scientific illustration is an inseparable part of the classification process of the known world by modern science. Thomas Garnet Henry James, the curator and Keeper of Egyptian Antiquities at the British Museum in the 1950s, once wrote: “If you are really interested in discovering how our knowledge of ancient Egypt has been built up over the past two centuries, you will soon find that the greatest contribution has been made not by excavators but by the host of little-known workers, amateur and professional, who have laboured, devotedly and unsung, on the recording of monuments and the copying of inscriptions.”

James touches on an interesting point – the almost consistent anonymity of the artists and illustrators in the Western endeavor of knowledge production. For centuries of scientific research, illustrators and artists have documented the discovery of the world and its cataloging by researchers and scientists. It seems impossible to separate the geographic, zoological, botanical, or archeological discoveries in recent centuries from the drawing hand toiling in the background on their translation into paint on paper.

Tal Yerushalmi's paintings stand as hybrids in this cumulative historical process of visual organization and cataloging. In them, we identify the movement of a deliberate, research-oriented hand, directed by scientific findings and research data, alongside the work of an "unknowing" hand, which advances diligently toward the unfamiliar. Like an eternal tango, the paintings engage in a perpetual dialogue with the history of modern scientific research. Fragments of rocks, pieces of ropes, and shreds of cloth are collected into compositions that have a logic of their own, as part of a scientific classification process whose underlying principle is hidden from us and whose outcomes will never be revealed. For Yerushalmi, the painting does not end with the conclusion of the scientific research, but rather pushes through and exists in its own sphere, as a byproduct of the process of translation into painting. Yerushalmi follows and uses the visual language of documentary painting, while formulating her own interpretation to this scientific language. The interpretation she offers transgresses into a mixed reality, one in which the history of science (or, to be precise, the history of scientific drawing) is entwined with the domain of paintings: an area of illusions and diffused boundaries, where scientific methodologies unravel in the face of the painted image that answers its own set of rules, which does not have to comply with the burden of proof that binds science.

יומן סלים

ספר אמנית, 2018

עיצוב: עדי שפרן

טקסט: בר ירושלמי

על אבנים וחוטים פרומים


שברי חרסים, עלי כותרת של פרחים, קשקשי דגים, נוצות ציפור נדירה ושרירי יד קטועה. אובססיית הקִטלוג של המאה התשע-עשרה מילאה ספרים עבי כרס באלפי איורים של חוקרים שביקשו לסווג את העולם ולמספר אותו, להעניק לו שם ומקום ביקום. 
הרישום המדעי, בהיותו האמצעי העיקרי לתיעוד חזותי קודם להמצאת המצלמה, הוא חלק בלתי נפרד מתהליך המיון של המציאות הידועה למדע המודרני. תומאס גארנט הנרי ג׳יימס (James), ששימש כאוצר ומנהל אוסף העתיקות המצריות של המוזיאון הבריטי בשנות החמישים של המאה העשרים, כתב: ״אם דעתכם באמת נתונה לאופן שבו נצבר ונאסף הידע שלנו על אודות מצרים העתיקה במאתיים השנה האחרונות, תגלו עד מהרה שהתוספות המשמעותיות אינן של הארכיאולוגים האמונים על חפירת העתיקות כי אם של אותם עובדים חסרי שם, חובבים או מקצועיים, שעמלו במסירות ובצניעות על תיעוד והעתקת המונומנטים והכתובות״.  
ג'יימס מעלה נקודה מעניינת, והיא האנונימיות העקבית כמעט של אותם ציירים ורשמים במפעל הפקת הידע המערבי. במשך מאות שנות מחקר מדעי, תיעדו רשמים וציירים את גילוי העולם וקטלוגו על ידי חוקרים ומדענים. נדמה שאי אפשר להפריד בין אותם גילויים גיאוגרפיים, זואולוגיים, בוטניים או ארכיאולוגיים של המאות האחרונות לבין היד הרושמת ברקע, העומלת על תרגומם לצבע על גבי הנייר.
ציוריה של טל ירושלמי הם כיצירי כלאיים באותו תהליך היסטורי מצטבר של ארגון וקִטלוג חזותי. אפשר להבחין בהם ביד המכוונת, המחקרית, שפעולתה נובעת מתוך הממצאים המדעיים ונתוני המחקר ולצידה אנו מזהים את היד ״שאינה יודעת״, המתקדמת בעמלנות אל עבר הלא ידוע והבלתי מוכר. במעין ריקוד תמידי, משוחחים הציורים עם ההיסטוריה של המחקר המדעי המודרני. שברי אבנים, פיסות חבלים וקרעי אריג נאספים לקומפוזיציות סדורות המקיימות הגיון משל עצמן, כמו חלק מתהליך ארגון מחקרי שאת מהותו איננו יודעים ואת תוצאותיו לא נדע. עבור ירושלמי, הציור אינו תם עם סיומו של המחקר המדעי, אלא ממשיך ומתקיים בספֶרה משל עצמו והוא בבחינת תוצר לוואי של תהליך התרגום הציורי. ירושלמי מתחקה ומשתמשת בשפה החזותית של הרישום המתעד, אך בדרכה מייצרת פרשנות על אותה שפה מחקרית. הפרשנות שהיא מנסחת חורגת אל עבר מציאות מעורבת, שבה ההיסטוריה של המדע (או שמא נדייק ונאמר: ההיסטוריה של הרישום המדעי) נארגת אל תוך תחום שיפוטו של הציור: אזור של אחיזות עיניים וגבולות פרומים, שבו מתודולוגיות מדעיות מתרופפות אל מול הדימוי המצויר שנענה לחוקיות משלו, שאינה מצייתת לחובת ההוכחה שאליה מחויב המדע.

bottom of page